דבר תורה לפרשת אחרי מות קדושים.על פי דרכו של אורי אורבך ז"ל. אורבך לקח את הפסוק והציווי המנחה שקראנו השבת "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" ויצר את שבת "והדרת" בה ביקש להעלות לתורה ולתת כבוד לזקן המתפללים
שילוב הפרשיות אחרי מות קדושים אמור הפך למעין פתגם עממי האומר כי אחרי מותו של אדם יש לעסוק אך ורק במעלותיו. מי שבחר בחייו להפוך את השבת הזו למעלה ערכית משל עצמה היה השר אורי אורבך ז"ל שלקח את הפסוק והציווי המנחה שקראנו השבת "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" ויצר את שבת "והדרת" בה ביקש להעלות לתורה ולתת כבוד לזקן המתפללים בקריאת "חמישי" שבה מופיע הפסוק, ולהקדיש את דרשת השבת בבתי הכנסת לנושא חשוב זה.
אורבך ז"ל פנה דווקא לותיקים ולצעירים , חברי תנועות הנוער כדי להעלות את הנושא החשוב על סדר היום ולדאוג ליישם אותו בקהילות ובבתי הכנסת. לא בכדי בחר אורבך במודיעין כמקום מגוריו אורבך היה איש המילה הנכונה כיאה לתושב עיר העתיד הוא גידל דורות של צעירים בתקשורת והראה להם שהחלום שלהם אפשרי, כיאה לשילוב הנפלא שבין המגזרים, דורות של דתיים וחילונים למדו ממנו שהחיבור ביניהם אפשרי. הוא היה איש של אהבת הארץ ואהבת האדם עד בלי די. הוא אהב את עם ישראל, ועם ישראל אהב אותו כל כך בחזרה.
בפרשת אחרי מות-קדושים מופיע הציווי 'והייתם קדושים'. בהבנה פשוטה הציווי להיות קדוש הוא להיות נבדל מהעולם הזה. אולם חכמים במדרש ויקרא רבה (כד, ה), מדייקים שהמילה קדושה איננה נבדלות מהעולם הזה כמלאכים אלא במשמעות של יכולת אנושית – 'לעליונים (מלאכים) נתן קדושה אחת ולתחתונים (בני אדם) נתן שתי קדושות'. מהי הקדושה המיוחדת של בני האדם? ישנו ציווי שחוזר בפרשה שלנו 3 פעמים 'לא יהיה בך אוב וידעוני'. זהו גם הפסוק שחותם את הפרשה.
הצורך באוב, ידעוני, מכשף וכו – הוא צורך עתיק יומין בהיסטוריה האנושית. הרצון לדעת מה יהיה; להסיר אחריות; להיות פסיבי ולזרום עם הסוף הידוע מראש – הוא מאד מתבקש מאנשים שרוצים לחיות כמו מלאכים. ללא מאבק. ללא אתגר.
הקדושה בעם ישראל היא הבחירה החופשית. לבני אדם יש יכולת להגיע אל הקדושה דווקא בגלל שהם אינם מלאכים אלא מתוך חופש. אין גורל. אין ידיעה מראש. דברי הנבואה נותנים לנו את הודאות בכך שהעולם צועד אל הטוב אולם כיצד להכריע בתוך כל הכרעה פרטית – דבר זה ניתן לבחירה החופשית המוכרעת באמצעות שכל ולימוד תורה שנלמדת בידי בני אדם. לקחת את הגורל בידיים שלנו ואז זהו כבר לא גורל אלא עבודת ה'.
"גם כשתהיה זקן בעוד 80 שנה, גם כשתהיה כפוף בעזרת הנכדה הקטנה, גם כשכבר לא תוכל לראות בלי משקפיים, גם כשתתחיל לשכוח איפה הנחת את השיניים, גם כשלגמריי תשכח מקומות אירועים ואנשים שלמדו איתך בכיתה, תמיד תזכור מייד באיזה שבט אתה!"
הנציב מוולוז'ין כותב על כך שכל שבט בעם ישראל יש לו חלק אחר בתורה" אמר אורבך באירוע הענקת פרסים למחברי חיבורים תורניים. "לכל קבוצה וקבוצה בעם ישראל יש, לא את התורה שלה – לכולנו יש תורה אחת – אלא לכל אחד יש את המסלול, הנתיב והדגשים. ואני חושב שגם בחיבורים התורניים, גם בציבור החרדי וגם בציבור הציוני-דתי, כל אחד מפלס דרך משלו".
בהמשך אמר אורבך: "אני רוצה לברך אתכם, אברכים, בני תורה, אתם ומשפחותיכם, בשביל זה העולם קיים. כל הפוליטיקה, הפריימריז והשטויות הכל זה נדמה לך באותו רגע שזה הכי חשוב בעולם. אבל הכל בשביל קיומו של עולם בדרכה של תורה, אהבת הבריות, אהבת ישראל ואהבת הארץ".
המדרש מגלה לנו שזקנה אינה רק ביטוי לתופעות פיזיולוגיות העוברות על האדם, סימני הזקנה החיצוניים עוזרים לנו להגדיר ולתייג את האדם העומד מולנו. קיום מצוות "והדרת פני זקן" לא מתאפשר כשאין סימני זקנה חיצוניים. כבוד לזקן לא נובע רק מחמת גילו, כבוד לזקן מבטא את ההערכה שלנו לחוכמתו ולניסיונו, ואת זה אברהם מבקש להשריש בעולם. מראהו של אדם זקן מביא לכך שהצעירים יוקירו ויכבדו אותו.
